Prana Vidya

פראניאמה היא סדרה של שיטות נשימה שמאזנות, מחזקות ומגבירות את אנרגיית החיים.

פראנה היא מילה בסנסקריט המורכבת משני שורשים: pra מייצג המשכיות ו־na פירושו תנועה. כך פראנה זורמת בתנועה מתמדת. סווארה היא המילה בסנסקריט לזרימת הפראנה. היא מוגדרת על פי תכונות הנשימה וזרימת הפראנה.

למילה פראניאמה יש משמעות עשירה. היא כוללת את המילה prana, תמצית כל החומר והצורה ביקום וכוח החיים של הבריאה. אפשר לקרוא פראניאמה כ־prana ועוד yama, כלומר ויסות הנשימה, או כ־prana ועוד ayama, כלומר הרחבת הנשימה. כשהנשימה מווסתת, הפראנה מתגברת — הדלק לחיים ולמדיטציה.

״יוגים מווסתים את הנשימה כדי להשיג שלוות נפש.״

דהאראנה, ריכוז, מקנה את היכולת למקד את המודעות בכל מושא, גשמי או מעודן.

דהאראנה שאקטי קריאה (ריכוז באנרגיה)

שאקטי קריאה נעזרת בשילוש של פראנה (נשימה), מנטרה (צליל) ופאשיאנטי (אור) כדי לפתח את כוח הריכוז. היא ידועה גם כקונדליני בפעולה. שילוש זה הוא כלי רב עוצמה למיקוד ולהרגעת התודעה, ומשמש גשר בין העולם החיצוני לעולם הפנימי.

לתרגילי הקריאה לריכוז יש שמונה רמות, החל ברמת הבסיס:

אהאנקארה היא תחושת ה״אני״. פירוש המילה אהם הוא ״אני קיים״. אהאנקארה מתייחסת לאגו, מתחושת האני המפותחת פחות ועד לרמות ההתפתחות הגבוהות שיוגים מגיעים אליהן במדיטציה.

מאנאס הוא המסך התודעתי שעליו נצפה כל המידע. מידע מהחושים, ממאגר הזיכרון ומהכוונה פנימית נחווה על מסך תפיסה זה. מאנאס משמש גם כמנגנון הרישום של התודעה. כל מה שנקלט נרשם כרשמים ונשמר במאגר הזיכרון. הרשמים מוסיפים לעלות לפי הצורך ומידת ההיקשרות אליהם. כשמפסיקים להפנות אליהם תשומת לב או לאפשר להם להתבטא, הם מתפוגגים לבסוף. זה נקרא נירודהה.

צ׳יטה משמשת מאגר הזיכרון של התודעה. במונחים מערביים, מתחת לתודעה המודעת, מאנאס, שוכן התת־מודע, צ׳יטה, ובו כל הזיכרונות. לצ׳יטה פן סביל ופן פעיל. בפן הסביל היא קולטת ושומרת את כל הרשמים. בפן הפעיל היא מספקת מידע למסך התודעתי של מאנאס. כאשר מאנאס אינו קולט מידע, או שקולט פחות ממנו, המסך פנוי לקבל מצ׳יטה מידע נוסף, כגון חוויות עבר, דימויים ודמיון. התת־מודע מקרין את הזיכרונות האלה על המסך התודעתי.

בודהי הוא כוח ההבחנה, השכל, והוא מורכב משלושה שלבים. הגבוה שבהם הוא הבחנה אינטואיטיבית טהורה. הידיעה הנכונה מופיעה מאליה. זהו הקול הפנימי שחודר מבעד לכל מאיה או בורות.

בשלב השני, בודהי מבחין בדרך הפעולה המתאימה. באמצעות חשיבה ועיון בסוגיות הנוגעות בדבר, עולה תשובה.

הרמה השלישית והנמוכה ביותר של בודהי פשוט מגיבה לרשמים שעל מסך המאנאס. זוהי פעולה או תגובה בסיסית, לא מודעת או אינסטינקטיבית, כמו משיכת היד מיד לאחר נגיעה בחפץ חם.

תפקודי התודעה פועלים יחד במהירות כה רבה עד שנדמה שהם אחד. מאנאס קולט מידע, צ׳יטה מספקת זיכרונות, ובודהי מבחין. למשל, החושים קולטים חפץ והוא מוקרן על מסך המאנאס. בודהי מזהה את החפץ ואהאנקארה מזדהה איתו. זיכרונות או רשמים שונים הקשורים לחוויה הנוכחית צפים מצ׳יטה. בודהי בוחן את המידע כדי לקבוע מהי דרך הפעולה הטובה ביותר.

אם אהאנקארה ממשיך בפעולה הנכונה, כוח הרצון מתחזק ועם הזמן קל יותר לפעול לפי החוכמה הפנימית. אם ההחלטה מבוססת על התודעה הנמוכה ומושפעת מהנסיבות, מדחף, מרגש או מהרגלי עבר, הרושם שנוצר הוא חולשה החוזרת על עצמה ומחלישה את כוח ההבחנה.

כשמתקבלת החלטה פחות טובה, נאמר שאור ההבחנה של בודהי כוסה בסמסקרות כובלות, רשמים בתודעה. לכן הוא נראה מפותח פחות. למעשה בודהי אינו מתפתח, אלא מתגלה כאשר נענים לקול הפנימי, הנוכח תמיד למי שמקשיב. מדיטציה חיונית לתפיסת הרמות הגבוהות של בודהי.

בתחילת תרגול המדיטציה נעשים לעדים. אהאנקארה צופה בשלושת תפקודי התודעה, ובמצב זה מתגלה ידע גבוה יותר. כשמצב העדות נמשך, ההכרה מתרחבת וה״אני קיים״ מגיע לגוף הסיבתי, מעטפת האושר העילאי. השוהה בתודעה זו עד ל״אני אושר עילאי״, אסמיטה סמאדהי. אהאנקארה מתמוסס באושר העילאי ומכיר במקורו, הנשמה, ובביטויה המשולש: סאט צ׳יט אננדה.

הנשמה (אטמה) מתגלה כעדה לשלושת הגופים ולשלושת תפקודי התודעה. כשהנשמה משליכה את עצמה אל העולם, ה״אני״ האישי נקרא אהאנקארה. כשה״אני״ פונה פנימה הוא נקרא הנשמה. כשהיא שוהה כ״אני קיים״, הנשמה משקפת את מצב העדות הלא־דואלי כפי שהירח משקף את השמש.